פסטיבל מסקל – חג אתיופי של מציאת הצלב האמיתי

מסקל (Meskel) הוא חג שנתי המציין את מציאת הצלב האמיתי של ישו המשיח. החג נחגג בעיקר ב־27 בספטמבר (או 28 בספטמבר בשנים מעוברות) כחג דתי ותרבותי על ידי מיליוני אנשים באתיופיה.

למסקל יש גם משמעויות רבות. זהו חג של מדורות ופרחים, ובתקופת השנה החדשה האתיופית המדינה כולה מתכסה בפרחים צהובים. אך החג אינו עוסק רק באש או בפרחים. זהו אירוע תרבותי שבו אנשים מתכנסים ליום של שירה וחגיגות, אך לא רק מוזיקה ושמחה. זהו גם יום של טקסים דתיים חגיגיים ומפגשים חברתיים שמחים. מעל הכול, הוא עוסק במציאת הצלב האמיתי.

כיצד חוגגים את מסקל

למרות שההיסטוריה של מסקל מגיעה אל העת העתיקה, משמעותו מתחדשת מדי שנה. מסקל חל בסוף עונת הגשמים הארוכה, והוא מאופיין בפריחה מרהיבה בכל רחבי המדינה.

ישנם סמלים רבים הקשורים למסקל, השזורים עמוק בחיי האתיופים. סמלים אלו מגדירים את היום עצמו.

דמֵרה (Demera) – המדורה הקדושה

דמֵרה היא מבנה עץ עצום המוקם בערב מסקל בכל עיר, עיירה וכפר. בערב החג מתאספים גברים ונערים ומערימים מקלות עץ ארוכים עד שנוצרת פירמידה ענקית. לאחר מכן מוסיפים עשבים ופרחי מסקל צהובים לקישוט.

בלילה מתכנסים הזקנים לברכה. בכנסיות הכמרים מתפללים ושרים סביב הערימה כשהם נושאים צלבים ומקטירים קטורת. הם מקיפים את הדמֵרה שלוש פעמים בתהלוכה. במקביל, נזרקים ענפים אל בסיס הערימה. עם רדת החשכה מציתים את הדמֵרה.

במהלך כל הלילה אנשים נושאים צ’יבוס (chibos – לפידים בוערים) אל המדורה ומשליכים אותם לתוך הלהבות. שרים, מזמרים ומסתובבים סביב האש. למחרת, ביום מסקל עצמו, אוספים את הפחם מהעץ השרוף, מביאים אותו הביתה, כותשים אותו לאבקה ומשתמשים בו לסימון צורת הצלב על המצח.

חגיגת מסקל בבתים ובכפרים

לכל כפר או יישוב קטן יש מדורת מסקל משלו באותו לילה, ומנקודות גבוהות ניתן לראות אלפי אורות מנצנצים בנוף החשוך. הצעירים יוצאים מבתיהם עם לפידים בוערים (צ’יבוס) ומשליכים אותם אל האש. כאשר כולם מתאספים, הם מסתובבים סביב המדורה במעגל ושרים שירי מסקל מסורתיים.

בבוקר שלמחרת אוספים גברים ונשים את הפחם מהעץ השרוף, מביאים אותו הביתה ושוברים אותו לחתיכות קטנות. הם מורחים אותו על כפות הידיים ובאצבע יד ימין מסמנים את סימן הצלב על המצח. זהו חג הצלב, והפחם הוא הסמל הקדוש שלו.

הטקס הציבורי של מסקל

למרות שהחגיגות כיום דומות, להלן תיאור של חגיגות מסקל בעבר ב־אדיס אבבה.

בכל שנה ב־27 בספטמבר (או 28 בספטמבר בשנה מעוברת), בסוף עונת הגשמים כאשר הגבעות והמישורים מתכסים בפרחים צהובים, אתיופיה חוגגת את מסקל – חג מציאת הצלב האמיתי שעליו נצלב ישו המשיח.

חג הצלב הוא זמן של שמחה גדולה. כמו כל החגים הכנסייתיים המרכזיים, למסקל חשיבות עצומה ברחבי המדינה. הוא נחגג בטקסי כנסייה מיוחדים, כחג לאומי, ובאדיס אבבה גם בסעודת חצר קיסרית.

החג מקדים טקס דמֵרה צבעוני, הנערך בערב שלפני החג. כל קהילה מקימה עמוד עץ גדול בשטח פתוח. לאחר מכן מתאספים אנשים וגברים ונערים מציבים מקלות מעוטרים בפרחים סביב המבנה המרכזי עד שנוצרות פירמידות ענקיות.

בעת ההמתנה לטקס האש מתקיים אירוע דתי-חברתי. לאחר מכן כמרים ודיאקונים מובילים את הטקס, מקיפים את הדמֵרה עם צלבים וקטורת ומברכים את הערימה.

בהמשך מצטרפים האצילים, בעבר גם הקיסר והמשפחה המלכותית, ולאחריהם ההמון. כולם מקיפים את הפירמידה שלוש פעמים, משליכים ענפים ושרים את השיר Ioha Ababaie-Meskerem Tebaie (“אור הצלב התגלה, השנה החדשה החלה”).

עם השקיעה מציתים את מבנה הדמֵרה, והאש הגדולה מסמלת את החיפוש והמציאה של הצלב שעליו נצלב ישו.

סיפור הצלב האמיתי באתיופיה

פסטיבל מסקל הוא סמל מוכר עבור מיליוני אתיופים ומבקרים רבים בעולם, הנמשכים למשמעותו הדתית העמוקה ולסמליותו הצבעונית. אך קיים גם סמל פחות מוכר: שבר של הצלב האמיתי של ישו, שלפי המסורת שמור במקומות הרריים מרוחקים וקשים לגישה.

השבר נשמר במקדש קדוש על רמה בצורת צלב בתוך כנסייה בצורת צלב במנזר מנזר גישן מריאם.

הנצרות המונופיזיטית, הרואה בטבע האלוהי והאנושי של ישו אחדות אחת, היא הדת הרשמית של אתיופיה מאז המאה הרביעית. הכנסייה חוגגת חגים רבים לאורך השנה, ומסקל הוא אחד המרכזיים שבהם.

החג מציין את סיומה של עונת הגשמים ומנציח את הקיסרית הלנה, אמו של הקיסר קונסטנטינוס הראשון, שעל פי המסורת מצאה את הצלב שעליו נצלב ישו. לפי האמונה, בשנת 326 לספירה נמצא הצלב בגולגולתא בהכוונה אלוהית.

מאז הפך מסקל לחג דתי וחילוני כאחד. בסוף המאה ה־14 קיבל החג משמעות נוספת כאשר לפי המסורת הובא שבר מהצלב לאתיופיה.

האגדה על הגעת הצלב האמיתי לאתיופיה

לפי האגדה, הקיסרית הלנה הקימה עמודים גבוהים, הציתה אותם והקטירה קטורת כדי למצוא את הצלב הקדוש. העשן עלה לשמיים ואז נטה מטה וסימן את המקום המדויק שבו נקבר הצלב. לאחר גילויו הדליקה לפידים כדי לבשר על ההצלחה.

לפי ה־Synaxarium האתיופי (መጽሐፈ፡ ስንክሳር), הצלב נמצא בגולגולתא בשנת 326 לספירה, בשנה ה־20 לשלטונו של קונסטנטינוס הראשון.

הטקסט מצטט:

“והאישה המבורכת הלנה לקחה סכום כסף גדול ואמרה לבנה קונסטנטינוס: ‘אני רוצה את ברכת האל וללכת לעיר הקדושה ירושלים כדי לחפש ולמצוא את עץ הצלב נותן החיים.’”

בהמשך הלנה נסעה לירושלים, מצאה את הצלב לאחר קשיים רבים והורתה לבנות מקדשים בגולגולתא, בית לחם, גת שמנים והר הזיתים.

באותו זמן יעץ הבישוף אבא מקאריוס להלנה:

“אל תבנה בזהב וכסף, כי עמים זרים עלולים להרוס זאת. בנה מקדשים חזקים ויציבים.”

הלנה פעלה לפי עצתו ובנתה מקדשים יציבים. מאוחר יותר כינס הקיסר קונסטנטינוס את הארכיבישופים של קונסטנטינופול, אלכסנדריה ואנטיוכיה כדי לקדש את המקומות הקדושים.

ה־Synaxarium מציין:

“והם התכנסו בירושלים ונשארו שם עד היום ה־17 של מסקרם (27 בספטמבר), שבו קידשו את המקדש ואת כל המקומות הקדושים.”

מאז המאה הרביעית האתיופים חוגגים את מסקל מתוך אמונה כי:

“מסקל הוא כוחנו, עוצמתנו ומושיע נשמתנו.”

היכן נמצא הצלב האמיתי כיום?

לפי המסורת האתיופית, שבר מהצלב האמיתי שמור כיום באזור ההררי אמבסל שבצפון אתיופיה, במנזר ההיסטורי מנזר גישן מריאם. הוא נמצא בקודש הקודשים של כנסיית אגזיהרבראב.

סיפור זה מתועד בכתב יד בשם “Tefut”, שנכתב בהוראת הקיסר זרע יעקוב (1434–1468), המתאר בפירוט את סיפור הצלב ואת הגעתו לאתיופיה.